סאמר ואח' נ' מנרב הנדסה ובנין בע"מ ואח'

החלטה

לאחר עיון במסמכים שבתיק התובענה, ובכלל זה בתחשיבי הנזק על נספחיהם, מוצע לצדדים לסיים התובענה בתשלום סכום של 1,500,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ. מתוך סכום זה מוצע שהנתבעת 2 תשא ב- 15% ואילו הנתבעות 1 ו-5 והנתבעים 3-4 ישאו ביתרה בחלקים שווים (42.5% לכל אחד).

הטענה לפיה היה מעקה במקום וזה נשבר אגב מעידתו של התובע לאחור אינה עולה בקנה אחד עם התמונות שצירף התובע, מהן עולה כי במרבית המרפסות לא היו מעקות ואין בהן כל זכר למעקה שבור במרפסת ממנה נפל התובע, ואינה מתיישבת גם עם הדו"ח שערך הצד השלישי ארבעה ימים בלבד לפני הארוע. יוער כי ספק רב אם היה בה כדי לשנות מהמסקנה בדבר הטלת האחריות על הנתבעות, למעט אולי על הנתבעת 2, שכן מעקה הנשבר עקב מעידתו של אדם לאחור אגב משיכת קרש מעיד על עצמו כי מלכתחילה הותקן באופן לא ראוי, וחל במקרה מעין זה הכלל בעניין הדבר מדבר בעדו.

מטיעוני הנתבעת 2 עולה כי לשיטתה אין היא אותו מפקח שתפקידו מוסבר באריכות בהסכם שנכרת בין הקבוצה לבין הנתבעת 1. טענה זו אינה מתיישבת לכאורה עם טענותיה לפיהן הביטוחים שערכה הנתבעת 1 אמורים היו לחול עליה, שהרי אם אינה המפקח כהגדרתו בסעיף 1.5 להסכם – לא היו אמורים ביטוחים אלה לחול עליה מכח התחייבות הקבלן בהסכם. גם לגוף העניין ספק אם ניתן היה לקבל את הטענות הביטוחיות, כאשר סעיף 16 להסכם החריג במפורש את אחריותו המקצועית של המפקח, וכאשר הטענות כלפי הנתבעת 2 הם אך ורק במישור המקצועי. ממילא אין גם צורך להידרש לאישור אודות הכיסוי, היקפו ותקופתו.

יהא אשר יהא היקף התפרשותו המדוייק של התפקיד שנטל על עצמו המפקח, קשה להלום את הטענה לפיה לא היה אמור להביט כלל בבניין בעת ביצוע העבודות. העדר מעקות במרפסות הוא פגם בטיחותי חמור ביותר הבולט עד מאוד לעין, ולכן אף אם תפקידו של המפקח לא כלל במפורש פיקוח בטיחותי, נראה שהוטלה עליו החובה להתריע בפני המשך עבודה במצב דברים מעין זה.

מאחר ואין חולק כי התובע תיפקד כעובד עבור קבלן השלד, אין משמעות רבה לשאלה אם הוצג בפניו כעובד ישראלי או כעובד שטחים. האחריות הישירה לביצוע העבודה הוטלה על הנתבעים 3-4 ומטבע הדברים מוטלת עליהם האחריות הישירה לפגיעה של עובד מטעמם שהוצב לעבוד במרפסת ללא גידור. על אף זאת הוצעה חלוקת האחריות באופן שהוצע, לא רק בשל קביעות החוק והפסיקה בעניין אחריותו של קבלן ראשי אלא גם בשל ההתרעה הברורה והישירה שהתקבלה בעניין העדר הגידור במרפסות מהצד השלישי, שלמרבה הצער לא גרמה לתיקון התקלה או להפסקת העבודות.

בשלב זה לא נראה שיש מקום לזקוף חלק מהאחריות לחובת מי ש"הועזב" מהפרויקט ארבעה ימים קודם לארוע, והתריע במועד עזיבתו על הצורך בתיקון מיידי של הפגם. כמו כן ספק רב אם יש מקום להטיל אחריות על מי שסיפק את הפועלים, שעה שאין חולק שלא הוא שביצע את העבודה במקום.

ההצעה הביאה בחשבון גם את הטענות בעניין הימנעות התובע מלעשות שימוש ברתמה, אם אכן הועמדה זו לרשותו ואם אכן הונחה לעשות בה שימוש. לא למותר לציין כי לו היה במקום מעקה לא היתה כל סיבה נראית לעין להצטייד ברתמה. כך או כך, שעה שמדובר באדם צעיר שזה לו יום עבודתו הרביעי באתר, וכאשר נסיבות הארוע מעידות גם על התקיימותה של עוולת הרשלנות וגם על בביצוע עוולה של הפרת חובה חקוקה, ספק רב אם יש מקום לזקיפת אשם תורם, ובוודאי שאין מקום להפחית אשם תורם בשיעור ממשי.

תחשיב התובע התעלם כליל מהעובדה שהתובע הוא תושב שטחים ומהפסיקה הברורה בנוגע לרמות ההשתכרות בשטחים, עניין המשפיע גם על עלויות העזרה ועל יתר העלויות (התאמת דיור, ניידות, אביזרים וכד'). דומה כי גם באמות מידה ישראליות הסכומים בהם נקב התחשיב חרגו מהמקובל. מכל מקום, ההצעה שקללה את כל ראשי הנזק, תוך שהיא מביאה בחשבון את האפשרות לפיה יתכן שהתובע לא יזכה למימון של המל"ל לכל הטיפולים הנדרשים בשל מקום מושבו בשטחים. עניין השתתפותו של המל"ל בטיפולים, תרופות ואביזרים, שוקלל לתוך ההצעה. מובן כי הסכום המוצע הוא לאחר ניכוי המל"ל (חוות הדעת האקטוארית לא צורפה לעותק תחשיב הנתבעות שבתיק בית המשפט, אולם הנחתי כי הסכום הנזכר בתחשיב משקף אל נכון את האמור בחוות-הדעת).

הצדדים יודיעו עמדתם עד ליום 25.12.13. התיק יובא לעיוני ביום 30.12.13.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט' כסלו תשע"ד, 12 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: